הקניית המנייה במספרים 0-10
 |
| מתוך למד קליגרפיה |
מציגים לילדים תמונות בכרטיסים, בכל כרטיס כמות שונה של עצמים. בכרטיסים שבהם יש יותר מעצם אחד אין הכרח שהעצמים יהיו בעלי אותם הצבעים ובכלל באותו המראה. למשל,
כרטיס ובו ציור של פינגווין אחד.
כרטיס ובו ארבעה פרפרים
כרטיס ובו שלוש ציפורים
כרטיס ריק
וכך הלאה: המטרה היא שיהיו לנו לפחות 11 כרטיסים כדי שנוכל להציג דוגמה אחת לפחות של מניית עצמים בכמויות השונות מ-0 ועד 10, ולא בהכרח לפי הסדר. אדרבא, שלא לפי הסדר. למשל: 1, 4, 3, 0, 5, 2, 10, 8, 6, 7, 9.
אין צורך לרשום את המספרים בעצמם.
ההבחנה בין מנייה לספירה
ספירה
היא אמירה של המספרים לפי סדרם ללא כינויים
(מספרים
טהורים).
מנייה
היא ספירה של עצמים.
למספר
יש כינוי (מכנה),
הוא מונה
משהו.
בעברית
היומיומית,
וגם
בשפות אחרות,
אין
מבחינים בין שני התהליכים האלה.
בשפת
היומיום בעברית אנחנו משתמשים ב"לספור"
גם למנייה
וגם לספירה.
(באנגלית
COUNT).
המשמעות
הראשונית של המספר היא דווקא במנייה,
אבל בגלל
השימוש הנפוץ במילה "ספירה",
השתמשנו
בספרים חלקית בשפה המדוברת.
יש
להרבות במנייה
בכל שלב
של ההוראה.
למשל,
מניית
ילדי הכיתה,
מניית
ילדים בטור,
כמה
ילדים הגיעו בבוקר לכיתה,
כמה
חסרים,
כמה
שולחנות בכיתה,
כמה
כסאות בכיתה וכו'.
תוך
כדי המנייה אפשר לכוון את הילד למיון:
כבר
בשלב מוקדם של הלמידה מעוררים את הצורך
במכנה משותף.
למשל,
כמה
הם 3
תפוחים
ו-4
אגסים?
הילד
יגיע לרעיון שאי-אפשר
לקבצם למספר אחד,
אלא
אם נקרא להם בכינוי (מכנה)
משותף:
7 פירות.
זהו
תהליך של
מיון שהשלכותיו
הן מעבר
לחשבון.
הקניית המספרים נעשית ב-4 שלבים:
- משמעות המספר
- כתיבת המספר
- הכרת שם המספר בעברית, וזיהוי המילה הכתובה
- המספרים בזכר ובנקבה
1. משמעות המספר
משמעות
המספר היא מנייה של אובייקטים.
הקניית
משמעות המספר נעשית באמצעות המחשות
מגוונות וריבוי של סיפורים חשבוניים
בעל-פה,
על-ידי
המורה והתלמידים כאחד.
אמצעי
המחשה:
קשיות,
מקלות
של ארטיקים,
אבנים,
קוביות,
מקלות
"דוקים",
כדורי
פלסטלינה,
חרוזים
וחוט להשחלה,
זרעי
שעועית,
'בייגלך'
בצורות
ובגדלים שונים,
גולות,
מדבקות
צבעוניות,
ושאר
אמצעי המחשה טבעיים מעולמם של הילדים.
מגוון
האמצעים מסייע לתלמידים להפנים את הרעיון
שהמנייה אינה מותנית במהות,
צורה,
גודל,
צבע,
מקום,
וכו'.
ארבע
עגבניות,
ארבע
דלתות,
ארבע
ילדות או ארבעה עפרונות,
כולם
אותה כמות,
שהיא
4.
השימוש
בהומור מסייע להבהרת המושגים:
לדוגמה:
כמה
זה ילד ועוד מלפפון?
כמה
פילים בכיתה?
חשוב
לשתף את
כל החושים
במנייה ולשלבה
בשיגרה הכיתתית:
טעם:
אכילת
'בייגלך'
בצורות
שונות;
ריח:
הרחה
של לימונים ותפוזים בעונתם (אפשר
לשחק בעיניים עצומות,
כמה
לימונים הרחתם?
כמה
תפוזים הרחתם?)
מישוש:
שיפוד
כדורי פלסטלינה על מקלות של "דוקים";
מניית
כסאות תוך כדי מגע בהם.
ראיה:
התבוננו
ב… לספר הכיתה תפקיד חשוב בהפעלת חוש זה.
לדוגמה:
עמודים
10-11
לכיתה
א'.
שמיעה:
המורה
מקישה על חפצים שונים,
הילדים
מקשיבים ומונים כמה נקישות השמיעה המורה?
שיתוף
כל החושים בתהליך המנייה מעמיק ומגבש את
הייצוג הפנימי של משמעות המספר.
לא לבלבל עם "סגנונות למידה" ותיאוריות למידה שקשורות (ריבוי אינטליגנציות של גרדנר, למשל). ראו רשימה שלי על סגנונות למידה.
לא לבלבל עם "סגנונות למידה" ותיאוריות למידה שקשורות (ריבוי אינטליגנציות של גרדנר, למשל). ראו רשימה שלי על סגנונות למידה.
2. כתיבת המספר
חשוב
להקפיד על כתיבה נכונה של הסְפָרוֹת,
מן
הטעמים הבאים:
א) כיווניות
הכתיבה קובעת את טיב הספרות.
ב) אותיות
בלתי קריאות בטקסט מילולי אפשר,
לעתים,
להשלים
על סמך ההקשר,
מספרים
בלתי קריאים לא ניתן להשלים,
כי
אין הֶקשר.
ג) כיוון
הכתיבה מתאים לכתיבה המקובלת בעולם.
ד) כתיבה
נכונה היא יעילה יותר.
לדוגמה:
או
כך:
יסבול
מחוסר בהירות כל חייו,
כי
כך אין כותבים את הספרות בכל העולם.
איבוד
המאפיינים האוניברסליים של צורת הספרה
עלולה לבלבל את הקורא.
ילדים
שמאליים נוטים לכתוב את הספרות כמודגם
לעיל.
למרות
נטייתם זו,
יש
לסייע להם לכתוב נכון,
כדי
שהספרות יהיו קריאות.
קשה
להשפיע על סגנון כתב-היד,
שכן
הוא אישי,
אבל
אם מלמדים את הספרות מלכתחילה נכון -
גם
אנשים בעלי כתב-יד
לא קריא יכתבו ספרות קריאות.
ה)
ניכרת
חשיבות לעצם האימון המוטורי של כתיבה
בכיוונים הנכונים.
האימון
המוטורי תורם לפיתוח התפיסה המרחבית.
ו)
במהלך
כתיבת המספרים,
נחשף
הילד למושגים:
"למעלה,
למטה,
ימין,
שמאל,
אמצע,
קו
ישר,
קו
עגול",
ודומיהם.
האימון
הנדרש לכתיבה ייעשה תחילה על הלוח,
אחר-כך
על דפים חלקים,
ולבסוף
בדף של משבצות גדולות.
הכתיבה
במשבצות תסייע בעתיד לכתיבה מאונכת
של תרגילי חבור,
חיסור,
כפל
וחילוק.
חשוב
לאמן את הילד לכתוב בתוך המשבצות.
אנחנו
ממליצים לעבור בהדרגה מהדפים
החלקים,
למשבצות
גדולות של סמ"ר.
אפשר
להיעזר במחשב ליצירת דפי אימון כאלה.
לאחר
שהילדים יהיו מסוגלים לשלוט טוב יותר
במוטוריקה העדינה שלהם,
ניתן
יהיה להעבירם לכתיבה במחברת חשבון רגילה.
דוגמות להקניית מספרים אחדים
מקרא:
מ
=
מורה;
ת=
תלמיד
(תשובה
מצופה).
המספר 1
1. משמעות המספר
המורה
עוברת בין הילדים ומצביעה על חפצים:
מחברת
אחת,
ספר
אחד,
עיפרון
אחד,
חוברת
אחת,
קיסם
אחד,
מחברת
אחת,
שעון
אחד,
ועוד
(חפצים
מגוונים ככל האפשר).
המורה
מבקשת מהילדים להצביע על אביזר אחד
כלשהו.
אפשר
גם לשוחח על כריך אחד (הוא
מורכב אמנם ממספר מרכיבים,
אך
הוא אחד בתור כריך,
גם
ספר מורכב מהרבה דפים אבל הוא ספר אחד).
המורה
מצביעה על החפצים והילדים משלימים במקהלה
את המספר.
2. כתיבת הסיפרה
מ: הדף
הראשון של
המחברת יהיה
דף שער
שתוכלו לקשטו.
מ:
נלמד
לכתוב נכון
את הסיפרה:
אחת.
נתפוס
נקודה באוויר,
נלך
איתה באלכסון
כלפי מעלה
וימינה,
נתפוס
את הנקודה
שלמעלה ועכשיו…
נוריד קו
ישר למטה,
לכיוון
הרצפה".
כמו
בלימוד כל הספרות גם כאן:
תחילה
אימון ביד באוויר,
אחר-כך
כתיבה על הלוח,
על
דפים חלקים,
על
דף משבצות,
זיהוי
והעתקה של המילה המתאימה.
3. כתיבת המספר בעברית
מ: אני
כותבת על
הלוח את
המילה :
אחת,
וגם
את המילה
:
אחד.אַחַת
זה לנקבה,
כלומר,
לבנות.
אומרים
:
ילדה
אחת.
אֶחָד,
זה
לזכר.
ילד
אחד.
המורה
עוברת בכיתה ונוגעת בעצמים.
הכיתה
במקהלה:
שולחן
אחד;
מפה
אחת.
וכך
הלאה.
המורה
מכניסה את הסיפרה ואת המילים לפלקט הבא.
דוגמה נוספת
המספר 5
1. משמעות המספר
יש
לעבוד על מנייה עד 5.
הילדים
יביאו 5
דברים:
עפרונות,
מחקים,
אבני
חצץ,
מחברות,
משחקים
(קטנים),
גולות,
גביעי
יוגורט וכו'.
חשוב
להשתמש במקהלה מדברת בעת
המנייה ובריתמוס שיאפשר הפנמה.
בתהליך
המנייה,
אנו
מונים בקול מה שיש בכיתה:
עפרונות,
מחקים,
שולחנות,
כסאות,
מקלות
ארטיק,
מהדקים
ועוד.
ילד
עומד לפני הכיתה ובידו מקלות ארטיק.
הוא
מרים את ידו ומכריז:
אחד,
המקהלה
המדברת:
אחד.
הילד
מצרף למקל עוד מקל ומונה :
שניים,
המקהלה
:
שניים.
כך
עד 5.
מ: היכן
בכיתה יש
5
דברים?
ת: חמש
אצבעות.
מ: הרימו
את היד
הימנית ונמנה
את האצבעות
ביחד.
עכשיו
הרימו את
היד השמאלית
ונמנה את
האצבעות.
לאחר
פעולות מנייה רבות עוברים לכתיבת הספרה.
3. כתיבת הספרה
5
מורכב
מקו מאונך קטן.
כולנו
נרשום אותו.
כיוון
הכתיבה,
מלמעלה
למטה.
מ: "עכשיו
נצייר במחברת
קו עגול
כמו זה".
המורה
מציירת את
הקשת שיוצרת
הספרה 5.
נתחיל
בקו הישר
היורד כלפי
מטה.
זהו
קו קצר.
"נחזיק"
אותו
בקצהו התחתון
ומשם נצייר
את הקשת
של ה-5."
מ: "עכשיו
נלביש ל-5
את
הגג.
שימו
לב את
הגג בונים
מהנקודה שבה
התחיל הקו
המאונך".
התלמידים
יכולים להשתמש בלוחות העשויים שרוול
ניילון שקוף וקשיח עליו ירשמו את הספרות
בטוש מחיק.
סיום
התהליך יתבצע במחברות חשבון בעלות משבצות
גדולות,
תוך
היעזרות במשבצות.
דוגמה נוספת
האפס
1. משמעות האפס
את
האפס כדאי ללמד לאחר שהילדים למדו כבר
כמה מספרים.
משחק:
מניחים
על השולחן מספר בקבוקים.
מבקשים
מילד למנות אותם ולהסיר מן השולחן בקבוק
אחר בקבוק תוך כדי מניית הבקבוקים הנותרים
בכל פעם.
לבסוף
לא נותרים בקבוקים על השולחן.
מ: כמה
בקבוקים יש
על השולחן?
ת: אפס.
מ: כמה
ילדים יש
פה?
(מצביעה
במקום שבו
אף ילד
אינו יושב).
ת: אפס.
מ: כמה
צפרדעים יש
בכיתה?
ת: אפס.
מ: אני
שמה על
השולחן עיפרון.
כמה
עפרונות שמתי?
ת: אחד.
מ: עכשיו
אני נותנת
ל_____
את
העיפרון.
כמה
עפרונות על
שולחני?
ת: אפס.
מ: על
שולחני 5
מחברות
אני רוצה
שיהיו לי
אפס מחברות
על השולחן.
מי
יכול לגשת
לשולחן ולהראות
מה לעשות
כדי שיהיו
אפס מחברות?
ת: ילד
בא ולוקח
את כל
המחברות.
מ: מי
יכול לספר
מה קרה?
ת: היו
לך 5
מחברות
ו_____
לקח
אותן,
אז
נשארו לך
אפס מחברות.
עודדו
את הילדים לספר את סיפורי האפס.
2. כתיבת האפס
חשוב
להנחות את התלמידים בכתיבה נכונה של
הספרה:
"נחזיק
את העפרון ביד שבה אנחנו כותבים.
(חשוב
לאיתור השמאליים).
נרים
אותו כלפי מעלה.
המורה
מסבירה איך מחזיקים את העפרון נכון (חשוב
ליעילות כתיבה בכלל ולכתיבת ספרות בפרט).
כולנו
נצייר באוויר עיגולים גדולים ככל שנוכל.
נקטין
אותם לאט לאט".
המורה
מדגימה כשפניה לכיוון הישיבה של הילדים.
אם
הם יושבים מסביב לכיתה המורה עוברת כל
פעם לכיוון אחר.
ילדים
שמאליים יחוגו את העיגולים ביד שמאל.
מ: 'נתפוס'
את
הנקודה העליונה
של המעגל
בעיפרון שלנו
נפנה שמאלה
כלפי מטה.
נגיע
לנקודה התחתונה
של המעגל
נפנה ימינה
כלפי מעלה
ונסגור את
המעגל.
אם
יש אפשרות להשמעת מוסיקת רקע -
כדאי
לנצלה.
הריתמוס
מסייע לקליטה ולהפנמה ומהנה את הילדים.
כל
הכיתה אומרת ומבצעת ביחד.
המורה
מכריזה :
כולנו
כותבים אפס.
"כולנו
למעלה -
שמאלה
למטה -
הגענו
לנקודה התחתונה -
נעלה
ימינה למעלה ונסגור".
לאט
לאט מקטינים את המעגל עד לגודל כתיבה על
הלוח.
מחלקים
לילדים דפים חלקים שירשמו עליהם עיגולי-אפס.
מזמינים
אל הלוח 6
ילדים
או יותר כל פעם (תלוי
באורך הלוח)
שירשמו
עיגול-אפס
בכיוון הנכון על הלוח.
באותו
זמן מתאמנים כל יתר התלמידים בכתיבת האפס
על דף חלק.
לבסוף
כולם כותבים בדף משובץ במשבצות גדולות.
משחק
המשעשע את הילדים ויש לחזור עליו בכל מספר
שלומדים:
כל
השמאליים ינסו לכתוב את הסיפרה 0
ביד
ימין,
וכל
הימניים ינסו לכתוב את הסיפרה 0
ביד
שמאל.
לאחר
הניסיונות של הילדים,
כל
ילד חוזר לכתוב ביד הדומיננטית שלו.
תרגיל
כזה עשוי לשפר את כתיבת הספרות גם של
השמאליים וגם של הימניים,
כדאי
לחזור עליו בלימוד כל הספרות.
גם
משעשע,
גם
תורם.
3. הכרת שם המספר בעברית וזיהוי המילה הכתובה
מ: "אנחנו
יודעים מה
זה אפס
וכיצד כותבים
אותו.
עכשיו
נלמד איך
כותבים בעברית
את המילה:
אֶפֶס."
מציגה
כרטיס ועליו
כתוב:
אפס.
מ: "יש
לנו פה
מסגרת (מצביעה
על מסגרת
ריקה)
כמה
ילדים מצויירים
בה?"
ת: אפס.
מ: כמה
ספרים יש
בה?
וכו'.
ת: אפס.
מ: כתבו
במחברות 0
ולידו
כולנו נרשום
את המילה:
אפס.
מ:
נצייר
ריבוע,
מה
יהיה בתוכו?
- לא
כלום.
במחברת
של הילדים יהיה רשום:
מ: נכתוב
את הספרה
אפס ואת
המילה:
אפס.
המורה
תולה על לוח פוליגל או לוח אחר מסוגו:
התלמידים
מעתיקים למחברת.
4. המספרים בזכר ובנקבה בעברית
בהקניית
המספר 1,
מדברים
על אחד ואחת.
מ: מצביעה
על שולחן
המורה "כמה
שולחנות מורה
יש בכיתה?".
ת: למורה
יש שולחן
אחד (חשוב
להקפיד לקבל
תשובה שלמה).
מ: מצביעה
על דלת
הכיתה.
"כמה
דלתות יש
בכיתה?"
ת: לכיתה
יש דלת
אחת.
מ: מבקשת
משתי בנות
לעמוד במקומן.
"כמה
תלמידות עומדות
עכשיו בכיתה?"
ת: שתי
תלמידות עומדות.
וכך
הלאה.
יש
לשאוף להבנת המשמעות של המספרים עד עשר,
לכתיבה
נכונה של הספרות,
לזיהוי
שמות המספרים בעברית,
להבחנה
בין המספרים בזכר ונקבה תוך שבוע
ימים.
אם
יש בכיתה מי שמתקשה,
אפשר
לשלב חזרות על החומר הזה תוך כדי עבודה
על חומר מתקדם.
כדי
שהבנת המנייה תופנם,
כדאי
להרבות במנייה:
כמה
ילדים יש בכיתה,
כמה
חסרים,
כמה
עפרונות בקלמר וכו'
- כשיגרה
יומיומית קבועה שבה משתתפים כל הילדים.
פלקט ההולך ונבנה עד 10 ייראה כך:
וכך
הלאה.
כל
מספר נוסף שנלמד יצורף לרשימה.
שמות
המספרים יישארו תלויים על הלוח המתאים
כדי שהתלמידים יזהו את שמות המספרים או
עד שיידעו לקרוא.
כבר
ביום הראשון ללימודים ירכשו הילדים את
ידיעת המספרים 0,
1.
* נכתב על ידי תלמה גביש ומפורסם באישורה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה